יעל סיימה לימודי תואר הראשון בפילוסופיה ובמחשבים באוניברסיטת בר אילן ועתה היא משלימה לימודי תואר שנו בפילוסופיה באוניברסיטה זו.
היא עובדת כבר 27 שנים בחברת מחשבים, כמהנדסת תוכנה ובנוסף לכך היא מחוברת חזק למכון אדלר הידוע, שמרכזו הוא בהרצליה, בו היא חברה בועד המנהל. יעל עסקה, במסגרת המכון, בפרויקט מקיף של ייעוץ לאסירים בכלא לקראת שיקומם. מכון אדלר עוסק, כידוע, בחינוך ובהשקעה בטיפוח יחסים שוויוניים בתוך המשפחה ובטיפוח של ערכים הומניסטיים.
ש: מתי הצטרפת למרצ ומדוע עשית זאת?
יעל: הצטרפתי למרצ לפני כשמונה שנים, אחרי שכמעט כל חיי הבוגרים הייתי קשורה עם ארגוני שמאל ושלום חוץ פרלמנטריים, כמו למשל "שלום עכשיו" וארגונים אחרים. העיסוק שלי בשאלת השגת השלום, בא, ראשית כל, מתוך הניסיון הכואב של משפחה שכולה . אני פועלת להשגת השלום, מתוך המאמץ למנוע שכול נוסף בעתיד ומתוך ההבנה שהשלום לא יבוא מעצמו. יש לבקש שלום ולרדפהו, כמאמר הפסוק היהודי הידוע, כי אם לא נרדוף אחריו הוא ודאי לא יבוא. אך אם נעשה הכל, בקרב שני העמים, על מנת להשיגו, יש סיכוי שהשלום גם יבוא, לבסוף.
העיסוק הנמרץ בקרב ארגונים חוץ פרלמנטריים ברחוב ובצמתים, הביא אותי לידי מסקנה, שאין בכך די ושדרוש כוח פוליטי-מפלגתי, שיוכל להשפיע ובהמשך גם לחולל, אולי, את השינוי המיוחל. לכן הצטרפתי למרצ. אך אני ממשיכה גם בפעילות פוליטית נוספת, למען השלום. כך, למשל, נערך זה מכבר, ברחוב פלורנטין בתל אביב, זו השנה השלישית, אירוע של תיאטרון "תמונע", בהשתתפות מאות צעירים משני העמים, שבאו ממשפחות שכולות, וזה היה אירוע מרגש מאד ואני מזמינה את כולם להשתתף באירוע הזה בשנה הבאה.
לגבי מרצ עצמה, אני רוצה לראות יותר צעירים. לועידות באים מעט אנשים וכמעט כולם ותיקים. היכן הצעירים. מרצ לא תוכל להתקדם בלי שיצמחו מקרבה כוחות צעירים חדשים ורבים יותר. נוסף על כך אנו חייבים למצוא דרך להגיע אל האוכלוסיות המוחלשות, שעד כה הן אינן אתנו וגם בקרב הציבור הערבי, אנו חייבים, למרות כל הקשיים, לפלס דרך אל ציבור יותר רחב. עד כה לא עשינו זאת כפי שמתחייב מהמציאות בישראל.

שוחח ורשם: נחום שור